|
CHANAZELIG (American - )
VOCAL CORDS A poem about an Inferno. In Hebrew? In Hebrew my fluency declares, “Look! I belong here in this language!” But I don’t. My accent betrays me: Brashly American, pronouncing me in-between. People cross over, called “Resident Aliens.” But they’re neither. Like my three aunts, --greenhorns, all, clotheslines pulled tight between tenements. Three blessed women, none named Maria. Green cards call out “See us! We live in this place!” But they don’t really. Tired, poor, huddled… Suspended between part and apart. But I, why should I go? Who gives permission? I am not Aeneas, nor am I Paul! Not I nor anyone else would judge me worthy. When I was eleven, I spoke Hebrew and English with a Queens accent --the borough, not the monarch-- And a foreign man, yelled “I’m up here!” and walked a tightrope stretched between New Colossal Towers that, heavenward, besought Lucia. They say that made Philippe American. But even so. Io era tra color che son sospesi I say in a vulgar intonation. I don’t even belong in this poem. And yet. I am Beatrice who urges you to journey, Come from a place to which I long to return. Love moved me to speak my heart to you. Writes Dante. There is a Paradiso, I’ve heard, unpronounceable in any accent. -Chana Zelig 2013 (Inspired by Dante Alighieri’s Divine Comedy, Inferno: Canto 2—Three Blessed Women: Virgene Maria, Santa Lucia and Beatrice.) |
מיתרי קול שיר על תופת בעברית? שטף דיבורי בעברית מצהיר: "ראה! אני שייכת לכאן בשפה הזאת!" אך איני. מבטאי מסגירני: אמריקאי פזיז, להסגירני "בין". אנשים שמגיעים לכאן נקראים "תושבים זרים". אך הם לא זה ולא זה. כמו שלוש דודותיי מהגרות כולן, חבלי כביסה מתוחים בין השיכונים. שלוש נשים ברוכות אך אף אחת אינה מריה. "גרין קארד" זועק: "הסתכלו בנו! אנו גרות כאן! אך בעצם לא. עניות, עייפות, מצטופפות תלויות בין שייך ללא שייך. אך אני, מדוע עלי ללכת? מי מתיר לי? אינני איניאס וגם אינני פאולוס! לא אני ולא אחר יכיר בערכי כשהייתי בת אחת עשרה, דיברתי עברית ואנגלית במבטא של Queens הרובע, לא הַמְלָכוֹת - וגבר זר צעק: אני פה למעלה !" וצעד על חבל דק מתוח בין מגדלים עצומים אשר פנו השמיימה אל לוצ'יה. אמרו שזה הפך את פיליף לאמריקאי. אך ,אף על פי כן. Io era tra color che son sospesi אני אומרת בהגייה זולה. איני אפילו שייכת לשיר הזה. ובכל זאת... אני ביאטריצ'ה הדוחקת בך למסע, באה ממקום אליו אני מייחלת לחזור האהבה משפיעה עלי לשפוך לפניך את ליבי. כותב דנטה. יש גן עדן, כך שמעתי. שאינו ניתן לביטוי בשום מבטא. חנה זליג (על סמך דנטה, מזמור II: שלוש נשים ברוכות: מרים הבתולה, ביאטריצ'ה, ולוצ'יה הקדושה. ) |
